<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר ר"ה</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ומה ראו לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות, לומר לך המליכהו עליך תחלה ואח"כ בקש ממנו שיזכור לך. ובמה, בשופר. דכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
<h2>דף לב:</h2>
ואין אומרים הלל בראש השנה, דתנן העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע, ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל. ומתנינן מדקתני ובשעת ההלל מכלל דבר"ה לא אמרינן הלל. מאי טעמא, אמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לא בר"ה ולא ביום הכפורים, אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני. וכיון דהכי, אחד ר"ה ואחד יוהכ"פ שחל להיות בשבת בתר דמסיים שליח צבור ז' ברכות דצלותא דמנחה, אומר צדקתך כהררי אל, וצדקתך צדק לעולם, וצדקתך צדק עד מרום, כבשבת גרידא. מיהו בתר דמסדר אבינו מלכנו דתקינו קמאי. ודקאמרינן צדקתך, כמאן דסבירא ליה צדוק הדין הן.
<h2>דף לד.</h2>
וכשהן יושבין קודם שיעמדו בתפלה אוחז שליח צבור שופר בידו, ומברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר. ומברך שהחיינו ותוקע תשר"ת תש"ת תר"ת תקיעה, שלשה שברים, תרועה, ותקיעה, שלשה פעמים. תקיעה, שלשה שברים, ותקיעה, שלושה פעמים. תקיעה, תרועה, תקיעה, שלשה פעמים. כמו ששנינו סדר תקיעות שלש של שלש שלש. אתקין ר' אבהו בקסרי, פעם ראשונה קשר"ק, שניה קש"ק, שלישית קר"ק. וכל כך למה כדי לערבב את השטן, דאמר ר' יצחק [ט"ז:] למה תוקעין בר"ה. למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו. אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב את השטן. ולאחר שתוקעין מחזירין ס"ת למקומו ועומדין בתפלת מוסף ומתפללין. ותקנו חז"ל בתפלת המוספין של ר"ה תשע ברכות, אבות וגבורות וקדושת השם. וכולל מלכיות עם קדושת היום, ותוקע. זכרונות, ותוקע. שופרות, ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.
<h2>דף לד:</h2>
והכי אמר מר רב יהודאי נהורא דעלמא. יחיד צריך לומר בתפלתו אלהינו וא"א מלוך על העולם כלו בכבודך וכו', והשיאנו ה' אלהינו וכו'. וכהן צדק ראש ישיבה כך אמר יחיד צריך לומר בכל תפלות מלוך על העולם כלו, כמו שאמרו חז"ל אמר להן הקב"ה לישראל המליכוני עליכם בראש השנה, וכך מנהג בשתי ישיבות.
ויחיד במקום שאין שליח צבור, מתפלל שבע ברכות ואומר עלינו לשבח ולאחר שסיים תפלתו תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת. בד"א בשלא היה חבר עיר, אבל היה חבר עיר שומען על סדר ברכות, דתנן מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר לתקוע, תוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים, ואמרינן טעמא שלא היה לו שופר מעיקרא, הא הוי ליה שופר מעיקרא, כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו. רב פפא בר שמואל קם לצלויי. אמר ליה לשמעיה חזי כי נחירנא לך תקע לי. אמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר. תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע, חברו תוקע לו. ויחיד שלא בירך, אין חבירו מברך לו.
ותנן כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן, ואמר רב הונא צפוראה אמר ר' יוחנן הלכה כרבן גמליאל. ובמקום שיש שליח צבור אין היחיד חייב, שהלכה כרבן גמליאל, אבל במקום שאין שליח צבור, חייב. והני בני העיר שאין באין לבית הכנסת חייבין, שלא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות, הואיל ואניסי. והני דקיימי בבית הכנסת, ששומעין משליח צבור. אבל הני דעיר לא. ובמקום שיש שליח צבור עומדין בתפלה ומתפללין ביחיד שבע ברכות, וכשיורד שליח צבור בברכות, בברכה ראשונה תוקעין קשר"ק. ובשניה, קש"ק. ובשלישית קר"ק, ולאחר התפלה מריעין בלא תקיעה ובלא שלשה שברים, וכך מנהג בשתי ישיבות.
